Chino Otsuka: Imagine finding me
אנחנו יכולים לחזור ולדפדף באלבומים הישנים שלנו. עדיין יכולים. צילומי הילדות של רובינו מסודרים באלבומים, פחות או יותר, ומצהיבים לאיטם על המדף. אם רוצים, אפשר לנגב את האבק מהכריכה, לפתוח, לדפדף ולצלול במנהרת הזמן. דרך הצילומים הישנים אנחנו יכולים לראות את עצמנו באור חדש ואולי להבחין במה שלא יכולנו לראות כילדים. ספק אם דור הילדים שגדל עכשיו יוכל לעשות זאת בבגרותו. מה יהיה עם טריליוני תמונות הסלולרי, האינסטגרם, הטאבלט, ייעלמו אל האופל? (מה זה 'אופל' בשפה טכנולוגית? האם גם שם יש קורי עכביש ואבק?) איך אפשר יהיה להשתלט על הצונמי הזה?
"הצילום נותן לנו אפשרות לשמור על זכרונות ויזואליים כך שלא ייפגעו משיני הזמן. אנחנו שומרים ומעבירים צילומים מדור לדור. הצילום מנציח את הרגע החולף ומאפשר לנו להביט לאחור ולחזור לרגע שקפא. זוהי פגישה מחודשת עם רגעים שהיו ברצף החיים שלנו. בלי המצלמה רגעים אלה היו נעלמים. נמחקים כמו טביעות רגל בחול שנמחו על ידי הגלים." (לינדה ברמן, 1993 )
לינדה ברמן, חלוצה בתחום השימוש בצילום בטיפול, והכותבת הבולטת בתחום, ממליצה לעבוד עם סדרת תצלומים ולא עם צילום בודד, בעיקר כדאי לעקוב אחרי חזרתיות של מבנים, הבעות, מסרים. היא מציעה למה כדאי לנו לשים לב בהתבוננות מחודשת באלבום משפחתי:
- השמטות– מה או מי חסר באלבום? מי אינננו? האם יש תקופה שכלל לא צולמה, האם יש אנשים במשפחה שתמיד נעדרים?
- אווירה- הרגש שעובר, מצב הרוח, דחיסות קלסטרופובית מול מרחב או מרחק, פורמליות מול חופשיות.
- שפת גוף- צורת העמידה או הישיבה, זווית הישיבה, האם הידיים נינוחות או מוסתרות בכיסים או מאחורי הגב? האם יש המנעות ממגע, סוג האחיזה סוג המגע, מי פונה למי?
- קירבה-מרחק –הרווח בין האנשים,קרבה, התמזגות, ריחוק, קרבה אחידה בין כולם או הבדלים בולטים.
- המיתוס המשפחתי-מה הפנים הציבוריות של המשפחה ומה היא משדרת לעולם ?
- תפקידים במשפחה- מי הוא עמוד התווך, העוגן המרכזי, יחסי תומך-נתמך, מגן ומוגן, מיהו השונה שמבטא סטייה או חריגות, (מי לבוש אחרת, יושב אחרת, הבעתו שונה ) השעיר לעזאזל.
- יחסי גומלין- יחסים שחוזרים על עצמם באלבום כמו: שניים קרובים והשלישי רחוק. פנייה קבועה של האחד כלפי השני, קווי דמיון במשפחה.
Chino Otsuka: Imagine finding me
אמירה 