שתי צנוניות אימתניות רודפות אחרי בסמטה אפלה. לא נעים החלום הזה. לצנוניות יש ודאי קשר עם המשפט ההוא ששמעתי שוב ושוב: "אם לא תתרחצי יצמחו לך צנוניות מאחורי האזניים". זה מפחיד, מי רוצה להגיע לגן כשלראשו מודבקות צנוניות גדולות?
משפטי ההורים שנצרבו בדיסק הקשיח של תודעתנו הפכו לקול שממשיך ומתנגן. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק? חלקנו זוכרים את משפטי ההורים בגעגוע, בחיבה, בחיוך. חלקנו מאשימים, רוטנים, קובלים על שטיפת המח שאין להיפטר ממנה. "תנקי,תנקי, הכתר לא יפול לך מהראש" היה מעליב. "אל תבכי כמו קוזאק שנגזל" היה מוזר. "הולך לי כמו למשומד בעולם הבא" היה לא מובן. "טוב, אז אל תלמדי! שמעתי שידידיה (הפנצ'ער-מאכער מיהוד) מחפש עוזרת" היה מאיים. (התנחמתי כשנודע לי שגם חברות שלי שמעו חדשות לבקרים את אותו משפט).
אגב שתילת (או השתלת) צנוניות נזכרתי במילים של פניה ברגשטיין:
"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים"….
את משפטי ההורים הבאים אספתי מחברות: "מילא, לא כולם צריכים להיות מהנדסים!"; "אוכל לא זורקים, סבא אכל קליפות תפוחי אדמה בגטו"; "תשטפי כלים, המשרתים פוטרו"; "מה את רוצה שאני אחשוב? שקראתם פושקין כל הלילה?"; "מאיפה אני יודעת? זה כתוב לך על המצח!": "משעמם לך? תזמורת מכבי האש כבר בדרך."..,והמשפט הידוע מאסקימו לימון: "ושלא תשתה לי חשיש!"
שרהלה' גולדשטיין תרמה לארכיון את הציטטה: …"אפשר לחשוב שאתה הגרף פוטוצקי!" ומוסיפה: כשמישהו לבש בגד קייצי כשלאמא שלי היה קר, היא נהגה לומר: "מה זה ??!! הוצמפנ'ם" (אין לי מושג מה זה, אבל ברור שאת חייבת להתלבש בהתאם לחום/קור שהיא חשה)
וכמובן, הקלסי מכולם: "זה לאורחים" על שוקולד/בונבוניירה וכל דבר טוב אחר …..
מוכנים לתרום לאוסף משהו משלכם? עוד משפט הורים בלתי נשכח?
(מעניין מה יספרו הדורות הבאים על המשפטים שלנו ).
שיר האמא מראה שהמשפטים שאומרים הורים לא כל כך שונים בתרבויות אחרות.
יהודה עמיחי על משפטי הוריו:
"הורי חסכו ממני כאבים ואכזבות וצער
באהבה רבה. עכשיו כל אלה נשארו לי כמו כל חיסכון
ונוספו לכאבים שאני רוצה לחסוך מילדי.
איזה חסכון גדול נערם עלי.
אף הם אמרו לי תמיד: "אני אראה לך"
לפעמים בקול מאיים ולפעמים בקול אהבה מתוקה,
אני אראה לך. חכה, אני אראה לך
"אתה עוד תלמד" בזעם, "אתה עוד תלמד"
בקול מרגיע ומבטיח טובה.
"תעשה מה שאתה רוצה" בצעקות
ו"תעשה מה שאתה רוצה, אתה אדם חופשי"
כמו בזמרה של מלאכים טובים.
אתה בעצמך אינך יודע מה שאתה רוצה
אתה בעצמך אינך יודע מה שאתה רוצה".
(יהודה עמיחי, מתוך: "פתוח סגור פתוח")
טוב, אני את שלי אמרתי.
אמירה 
כתמיד, מגרה, מזמין חשיבה נוספת, מעלה זיכרונות שונים – דומים, כמו נחשים שנכנסים אם לא אקום בזמן מהסיר או "הריב שלכן (עם אחותי) מביא אותי שנתיים לפני הזמן לקבר… (וכך קרה!!) או "מתי תפסיקי כבר לשחק ותקבלי פרופסורה?" או: (כשאני מתקשרת: "למה לא שומעים אותך אף פעם?" או כשאני באה: "את הולכת יותר מאשר את באה!". וכו' וכו'. אבל החלום על הצנוניות נשמע לי מפחיד במיוחד, כמאט כמו הנחשים לתוך התחת! ויהודה עמיחי תמיד נוגע וקולע, תמיד, כך גם אמירה.
"תראי את הידיים שלך, עוד מעט יצמחו לך צנוניות על כפות הידיים!" – מה היה בצנוניות האלה, שדווקא הן איימו לבצבץ ממשטחי האדמה שכיסו את גופינו? למה לא גזר, או סלק? האם זה חייב להיות דווקא ירק – שורש? למה לא גבעול שעועית? הקשר הסמוי מעין בין האמא לצנונית טרם פוענח.
אך ניתוח השוואתי עם אימרות אחרים מראה כי אני זכיתי באופן יחסי לספוג שלל אימרות חינוכיות, נוסח העצות לתחזוקת הגוף והבית. למשל: "כשאת מסתבנת תתחילי מהראש ותמשיכי מלמעלה למטה, כי אחרת המים המלוכלכים מלמעלה ילכלכו את האיברים הנמוכים יותר שכבר סובנו". מאד שימושי עד היום, גם בכל הנודע לחלונות ותריסים. וגם: "כשאת מגהצת, תוציאי את החוט מהחשמל כמה דקות לפני הסיום, כדי לחסוך חשמל". ובאותה רוח, "את התנור מכבים חמש דקות לפני סיום האפיה". וביקורת בונה: "זה שמעט קרם על השיער זה טוב, לא אומר שהרבה קרם זה טוב מאד".
ומהפיתגמים ברוח אלה שהבאת, אני זוכרת רק אחד (גיל 4, הצלם מגיע לגן, אני מתלבטת מול הארון): אני כבר מזמינה לך שמלה מפריז!
להזמין שמלה מפריז זה נהדר! ממש מתאים לקו האופנתי שרווח במושב בשנות החמישים!
מאד מעניין. אני זוכרת כמה מהאמרות שנזכרו למעלה אבל במיוחד שצריך לסגור את הדלת של ארון המצעים אחרת בלילה יצאו משם חיות.זה מפחיד! אני עצמי מרבה להשתמש ב"… הכתר לא יפול לך מהראש" וב"…המשרתים יצאו לחפשה". אף פעם לא חשבתי שאלה ביטויים מעליבים.גם לא הצנוניות שאצלי צמחו בעיקר על הצואר. אני זוכרת מצויין את אמא ואבא ואמרי השפר שלהם. בעיקר אבא. ואני זוכרת שלקחתי את זה כחלק מהסגנון הצבעוני שלו. אז נראה לי מאד מעניין לנתח למה אדם אחד נעלב ואחר לא מאותו דבר בדיוק.
תודה יהודית, הנחשים נראים לי פוטנציאל לטראומה ממש… זה משפט מקובל או יצירתיות ביתית?
כנראה הייתה לי ילדות עשוקה. לא אמרו לנו משפטים משמעותיים שנשארים בזכרון. כשאני שומעת על הצנוניות והנחשים, אולי עדיף שהיו עסוקים בעניניהם ולא טרחו ללמד אותנו…אני משוחררת ממשפטים הוריים. יש!!!!!
היה רב אחד שכשאמא שלו היתה קמה מהמטה הוא היה עומד על ארבע כדי שהוא יהיה לה כמו מדרגה ויהיה לה קל לרדת.
לא כל כך הבנתי את הסיפור שנועד ללמד על כיבוד אם. תמיד נראה לי שהרבה יותר קל לרדת מהמיטה ישר בלי לדרוך על אף אחד.
היום אני מבינה. …
משפט אחר : לא להעיר אותי אפילו אם מלכת אנגליה תגיע.
זה נראה לי תמוה כי לא היה סיכוי ממשי שמלכת אנגליה תגיע אללינו הביתה ותבקש לדבר עם אמא שלי. אבל האופציה תמיד קיימת.עד היום אני רואה בדמיוני את מלכת אנגליה בכתר וגלימה מגיעה לסלון שלנו….
כתרים, משרתים, מלכת אנגליה, הגרף פוטוצקי, אולי כל אלה היו פשוט פיצוי על האפרוריות והדלות אי שם בפרובינציה הישראלית של השנים ההן?
הגרף פוטוצקי היה מכר ותיק גם בביתנו ובעיקר מי ששמעה את המשפט "מה אני הגרף פוטוצקי?" הייתה אחותי הצעירה שנפשה חשקה בכל חידוש שראתה בבתי חברותיה, ולנו כנראה לא הייתה אפשרות לרכוש.
לפני כשנה אחותי חזרה מטיול שורשים בפולין והודיעה לי בשמחה, ביקרתי באחוזה של הגרף פוטוצקי ראיתי את צי המכוניות שלו ואורוות הסוסים הוא לא המצאה או ביטוי הגרף פוטוצקי חי וקיים, הוא היה אייל הון ידוע בפולין ,
(ראו בויקיפדיה משפחת פוטוצקי). משפחת פוטוצקי (בפולנית: Potocki, Potoccy, Potocka) היא משפחת אצולה (שְלַכְטַה) פולנית, מהגדולות והמשפיעות לאורך השנים.
מקורה של המשפחה ומקור שמה מהעיירה פוטוק שבמחוז קרקוב שבפולין.
פנינים נוספות!
תבלעי כבר, האוכל צומח לך בצלחת,
את שוב משתינה מהעיניים ? (הכוונה את שוב בוכה, זה נאמר ביידיש).
דבר לקיר (שוב באידיש) ,
כשהמבוגרים מדברים הילדים שותקים.