קליניקה

המילה קליניקה מעוררת אצלי אסוציאציות למחלה או מגבלה רפואית, כאבים. רופא בחלוק ירוק, כיסוי ראש וכיסוי פה, מפעיל התערבות רפואית. משטחים וכלי נירוסטה נוצצים . ריח של תמיסות חיטוי. סטריליות ומתח.

סטודיו

המילה סטודיו מזכירה לי ערבוביה נעימה של חמרים: מכחולים, צבעים, חימר, עיתונים, ריח של צבע, טרפנטין, דבק. הרגשה ש "מותר ללכלך".

כאן בצילום הרצפה בסטודיו של ג'קסון פולק. זה אולי קיצוני. אבל סטודיו הוא חדר שמותר לצבע לנזול בו. זה הכרחי. הפחד ללכלך הוא הרי אויב היצירתיות. החופש ליצור הוא החופש להשתחרר מאיסורים ואיומים כמו:" ואוי ואבוי לך אם תטפטף…", "תשמור על הרצפה ועל הבגדים!"…..

קליניקה לטיפול באמנות? נשמע בעיני כמו דבר והיפוכו. אולי המשאלה לקליניקה היא המשאלה שייקחו אותנו ברצינות. שנישמע קליניות. לא סתם איזה חוג…אנחנו יכולות להביא ישועה עם צבעים ומכחולים.

ועדיין, סטודיו לטיפול באמנות נשמע יותר טוב,

לא??

מחכה לקרוא את הספר של נונה אורבך סטודיו טוב דיו