אני כבר לא מוצאת כלום

מגירות קורסות לתוך עצמן

שוקעות מוכות גורל.

קלסרים כורעים תחת נטל ניירות מצהיבים.

בתחתית המגירה דחוקים דבוקים פתקים מקומטים 

מילים  מילים  מילים.

מתחילה לעשות סדר, מארי קונדו תאהב את זה.

משליכה לפח יומנים מקווצ'צ'ים משנים עברו.

רק מציצה קצת, שניה לפני שזורקת.

ביומן 2013 אני מוצאת בקצה הדף האחרון,

כתוב באלכסון, כתב חידה:

יום השנה לסלט, בשכיבה, מעל המזגן בחדר המחשב.

האבודים, פרנזן, עומד, מעל חוברות שיחות. מדף שני מלמעלה.

מה זה צריך להיות?

אוי….הזכרון, כמו קורי עכביש, מתחיל להתרקם.

פעם, מזמן, החבאתי שטרות כסף בין דפי הספרים, ליום שחור, לעת צרה. עם הרמזים המשורבטים ביומן,  קיוויתי לזכור איפה מוחבא המטמון.

שנים עברו.

ספר אחד נתרם לעמותה ואת השני נטשתי ליד מכלי המחזור.

מי קיבל את המתנה המפתיעה שלי? מה עשה עם האוצר?

או שמא השטרות מוחזרו?