ההדרכה על העבודה הטיפולית מלווה אותנו המטפלים שנים רבות. מערכת היחסים שלנו עם המדריכים צובעת לפעמים את כל חווית הפיכתנו למטפלים, לחיוב ולשלילה. מדריך הוא מי שיש לו דרך והוא מיטיב להכיר אותה. הוא צעד בדרך הזאת פעמים רבות. עכשיו, עם הנסיון והידע, הוא מוביל מטפלים אחרים בעקבותיו. או לפחות ככה חשבנו בעבר.
פעם ראו במדריכים מקור ידע וסמכות בלתי מעורערים. המדריך ממרום נסיונו הראה למודרך הצעיר יותר, כיצד לנהוג במצבי טיפול מורכבים וטעונים. היום השתנתה החשיבה.
המדריך והמודרך, המדריכה והמודרכת,אחרי שיצרו ביניהן את הברית ההדרכתית, יוצאים לדרך משותפת. זוהי דרך של חיפוש שפה משותפת, דיאלוג, ויצירה. הדרך המשותפת נבנית בהדרגה מהצטברות הבחירות והדגשים של שתי ההולכות בדרך.
כיום כבר אין ציפיה לחלוקת תפקידים הירארכית. הידע איננו מצוי בצד אחד בלבד. המדריכה מזהה את הסגנון האישי של המודרכת ועוזרת לה לגבש ולנסח את ה"אני מאמין" שלה ואת ייחודה כמטפלת. הן מזהות את הבחירות שהמודרכת נוטה לעשות אינטואיטיבית. מחפשות את נקודות החוזק שלה ואיפה עדיין יש מקום לשיפור.
לדרך המשותפת מביאים מדריכים ומודרכים את המטען שצברו ביחסים בין-אישיים וכמטפלים, ואת הכלים שרכשו. זהו תהליך עשיר, הדדי אך לא סימטרי.
כשנוצרת אוירה של כנות, מתאפשרת גם חוויה של יצירה משותפת. מקום שאפשר לחפש בו משמעות נטולת ז'רגון, מותאמת אישית לצרכים של המודרכים.
אמירה אור 