התבוננתי בתמונה שלמעלה. מה אני רואה כאן? מה האמן רוצה להגיד ?
התפעלתי מהיופי והחיות. חשבתי על חיים שמתחילים. על חום. על תנועה. ראיתי גם אופטימיות.
אחר כך קראתי.
האמן מישקה הנר לא יוצר דימויים חדשים. לדעתו אין בכך צורך, הרי העולם קורס מרוב עומס הדימויים. הוא משתמש בדימויים מ-google earth. כאן גזר חלק מצילום אוירי של אזורי האכלת פרות בקולורדו. כל נקודה קטנה היא פרה. האדום-אזור השחיטה.
נבעתתי.
איפה יופי ורגישות? איפה חיים וחום? כמה הרבה השלכתי על התמונה מהרצונות ומההגנות שלי?
מקובל להגיד שאמנות היא שפה. האם זאת שפה? אנחנו מנסים לקרוא ולהבין מה האמן או המטופל שלנו רוצים להגיד. מה הדבר הזה שהם מתקשרים שלא ניתן להגיד במילים? אבל קריאת האמנות מופנית פנימה והחוצה בו-זמנית. בנסיון שלנו לפרש אמנות כחלק מקשר טיפולי יש כמה מלכודות:
אנחנו עלולים לנסות למצוא "בכח" את מה שאנחנו יודעים על האמנים או המטופלים בתוך היצירה. אנחנו עשויים לאכוף את המבט שלנו על היצירה. אנחנו נוטים לשכוח שחלק (בעצם רוב) ממה שאנחנו חווים בהקשר ליצירה הוא השלכתי. בנוסף. אנחנו נוטים לשכוח שלא תמיד היצירה היא בבואה נאמנה וישירה של האמן או המטופל. לפעמים הוא בחר להגזים,להעצים, להדגיש צד אחד בעצמו, חלק-עצמי אחד מתוך חלקי עצמי רבים.
אמירה אור 