-
לקרוא עוד: אופטימיות. ה"חג של החגים", ואדי ניסנס, חיפה.
בין הדוכן של הבקלאוות וזה של הירקות הוא עמד על ארגז בבגדים לבנים. אופטימיות בואדי ניסנס, החג של החגים דצמבר 2014. מי אתה האיש עם עלה הזית? בין הרוקדים, והזוללים, הקונים והמוכרים, על ארגז, ענף זית בין שפתיים אדומות. מי אתה יכול להיות? כל היודע דבר אנא כתבו לי ונפתור…
-
לקרוא עוד: שימוש בתצלומי ילדות בטיפול ו"הנוסעת בזמן"
אנחנו יכולים לחזור ולדפדף באלבומים הישנים שלנו. עדיין יכולים. צילומי הילדות של רובינו מסודרים באלבומים, פחות או יותר, ומצהיבים לאיטם על המדף. אם רוצים, אפשר לנגב את האבק מהכריכה, לפתוח, לדפדף ולצלול במנהרת הזמן. דרך הצילומים הישנים אנחנו יכולים לראות את עצמנו באור חדש ואולי להבחין במה שלא יכולנו לראות…
-
לקרוא עוד: הזמן בטיפול
חמישים דקות. פעם בשבוע. x חדשים, Y שנים. קשה לדעת כמה זמן הטיפול ייקח. יש מסלול מקוצר? יש מסלול מזורז? "אז כמה זמן זה ייקח?" הוא שואל אותי במבט מודאג. הוא סובל ואין לו סבלנות לתהליכים מייגעים. "קצת קשה להעריך כרגע לפני שהכרנו". אני אומרת. "אז זה לא חיסול ממוקד?" הוא שואל…
-
לקרוא עוד: האם אפשר לקרוא אמנות? (דוגמה ראשונה)
התבוננתי בתמונה שלמעלה. מה אני רואה כאן? מה האמן רוצה להגיד ? התפעלתי מהיופי והחיות. חשבתי על חיים שמתחילים. על חום. על תנועה. ראיתי גם אופטימיות. אחר כך קראתי. האמן מישקה הנר לא יוצר דימויים חדשים. לדעתו אין בכך צורך, הרי העולם קורס מרוב עומס הדימויים. הוא משתמש בדימויים מ-google earth. כאן…
-
לקרוא עוד: שינויים בנוגע לחשיפה של המטפלת
הרבה השתנה מאז ההדרכה הראשונה שקיבלתי לפני שלושים ושש שנים, בימים בהם פרויד שלט בכיפה שלטון ללא מצרים. הימנעות, ניטראליות ואנונימיות, היו שם המשחק. ציד מכשפות הופעל כלפי מי שסטה מדרך הישר. או ככה לפחות חשבתי. הייתי בת עשרים ושש, יום לפני הטיפול הראשון שלי. חוששת, כמעט קורסת, תחת כובד…
-
לקרוא עוד: עוד מחשבות על חשיפת המטפלת
בתאוריה הקלאסית המטפלת אמורה להיות דף חלק או טאבולה ראסה. הוידוי האישי של המטפלת כך חשבו פעם, גורם לקונקרטיזציה של הפנטזיה. המרחב הטיפולי נסגר באופן שמגביל את החופש של המטופלים ליצור את מה שהם צריכים במצב הטיפולי. אנונימיות או טאבולה ראסה הן אשליה,כותב לואיס ארון בספרו המפגש.למטופלים אין אף פעם באמת…
-
לקרוא עוד: יצירה משותפת בהדרכה
ההדרכה על העבודה הטיפולית מלווה אותנו המטפלים שנים רבות. מערכת היחסים שלנו עם המדריכים צובעת לפעמים את כל חווית הפיכתנו למטפלים, לחיוב ולשלילה. מדריך הוא מי שיש לו דרך והוא מיטיב להכיר אותה. הוא צעד בדרך הזאת פעמים רבות. עכשיו, עם הנסיון והידע, הוא מוביל מטפלים אחרים בעקבותיו. או לפחות…
-
לקרוא עוד: ארט ברוט והפסל מצומת מסובים
כנראה שלא קורה הרבה בצומת מסובים, ממש ליד חירייה, ה"מכה" של אמני המיחזור. במשך שנים כשחלפתי שם, בדרך מפה לשם, צדה את עיני דמותו של איש צנום יושב שפוף על שרפרף לצד הכביש ומפסל בעץ. שיער סתור, פנים חרושי חריצים, שקוע במלאכת הגילוף. גשם סערה, ברד ושרב. שנה אחר שנה, הוא תמיד היה…
-
לקרוא עוד: האם אפשר לקרוא אמנות? (דוגמה שניה)
מה אתם מרגישים כשאתם מסתכלים על העבודה הזאת? מה אתם רואים כאן? בעיני יש משהו עדין ושקט בגוונים האלה. הדימוי הזה מרגיע אותי. אני סקרנית. אני קוראת את מה שמישקה הנר כותב על היצירה שלו ומגלה שזה צילום של google earth שמתאר אזורים סודיים בהולנד שאסור בהחלט לצלם (כל החלק שלמטה). בדרך כלל מתרחשים…
-
לקרוא עוד: הנוכחות הטיפולית של דונלד ויניקוט במשחק השרבוטים שלו.
פסיכותרפיה מתרחשת בחפיפה של שני אזורי משחק, זה של המטופל וזה של המטפל. זהו ללא ספק המשפט המצוטט ביותר של ויניקוט וכנראה בכלל בכתיבה על טיפול. למה אנחנו כל כך אוהבים לצטט את המשפט הזה? בגלל הכנות והמשחקיות שבו? בגלל חוסר היומרה? האם אנחנו מצליחים באמת להשיל את החליפה המקצועית שלנו…






