Peter Kennard Cat Phillips
תראו אותו.
זחוח, מרוצה מעצמו. אש ותמרות עשן מאחוריו והוא מצלם את ה-selfie שלו! מחריד איך שהוא מנצל רגע נורא כזה לצילום עצמי נרקסיסטי. עוד פירומן?
אז זהו, שלא. כמובן שלא. הצילום העצמי של טוני בלייר התרחש בטקס סיום קורס חובלים במהלך קמפיין הבחירות שלו ב-2005. מי שטרח ויצר את הפוטומונטאז' שלמעלה הם צמד האמנים הפוליטיים Peter Kennard &Cat Phillips. שני האמנים הפוליטיים מצאו את הצילום בארכיון העיתון Guardian והחליטו לאמץ אותו לעבודתם האנטי מלחמתית בתקופת מלחמת עירק. לעבודה הם קוראים "הזדמנות לצילום" או "Photo Op". ייתכן שאנשים שמתבוננים בעבודה נוטים להאמין שאכן טוני בלייר עשוי היה לשמוח ולחגוג בצילום עצמי בזמן פיצוצי נפט כאלה?
ראיתי את העבודה במוזיאון על התפר בירושלים, בתערוכה: "הלוך הלכו העצים למשוך עליהם מלך" ( עד ה-15.6.15 ). אני מודה שלקח לי זמן לזהות את טוני בלייר ולהבין שהצילום הזה לא מנציח רגע אמיתי. במבט ראשון זה היה מטלטל. גם עכשיו בעצם. התערוכה מאד מומלצת. המוזיאון זוכה להערכה רבה על הפעילות הפוליטית שלו נגד מלחמות ובעד זכויות אדם.
טרום בחירות, האישי הוא הפוליטי. המאבק על העתיד נראה לפעמים כמו תכנית ריאליטי עם ליהוק פרוע. משחק הכיסאות תופס תאוצה. כמטפלים, הבעת דעות פוליטיות בטיפול נחשבת כטאבו. מענין לבדוק האם ניתן לבודד את העמדות הפוליטיות שלנו מהתייחסותנו הרחבה לשאלות המשמעותיות שמעלים מטופלים בפגישות איתנו. אני נוטה לשער שהעמדה הפוליטית שלנו שקופה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. ניסים אבישר בספרו "טיפול פוליטי" עוסק בשאלות מעניינות אלה.
וחזרה לאמנות, הנה כמה דוגמאות לאמנים שהרצון לשנות ולהילחם בגזענות, קיפוח, מלחמות ואלימות עומד במרכז יצירתם: דויד ריב, מצייר לפי תצלומי עיתונות תמונות מהסכסוך הישראלי- פלסטיני. הציור כאמצעי למחות נגד השימוש הברוטלי בכח באזורנו.עבודות של יורם קופרמינץ בעקבות פציעתו במלחמת יום כיפור באתר הנהדר של מרית בן ישראל. ויליאם קנטרידג', אמן דרום אפריקאי מגוון עמוק ומפתיע, נלחם בעקביות באלימות ובגזענות בארצו ובעולם דרך האמנות שלו.
אמירה 
יפה יפה… מעניין ואקטואלי
שימי לב למשפט
עבודות של יורם קופרמינץ בעקבות פציעתו במלחמת באתר הנהדר של מרית בן ישראל.
לדעתי חסר ״יום כיפור״ אחרי המלחמה…
ר.
אמירה,
רשימתך המעניינת העלתה במחשבתי שורה של שאלות נוספות שאינני יודעת אם נחקרו בעבר. למשל, עד כמה מצליחה אמנות המחאה האנטי מלחמתית להניא מישהו מפעילות מלחמתית, או מה הקשר בין מבנה אישיות של האמן ובין עבודתו האמנותית, או למה בישראל האמנים מזוהים בד"כ עם השמאל, וכולי. בהקשר עם רשימתך, רציתי לציין שבגלריה של סעיד אבו שקרה באום אל פאחם נפתחה בשבת, 24 לינואר ש"ז, תערוכה מאד מעניינת של 6 אמנים מהמגזר הערבי. לדעתי ארוע הפתיחה של התערוכה, כמו ארועים דומים בעבר, הוא אחת ההזדמנויות היחידות במדינת ישראל לפגוש עשרות, ואולי אפילו יותר, יהודים וערבים מתערבבים זה בזה בשמחה והתרוממות רוח שווה לכל נפש.
צ
טוב שהזכרת את התערוכה באום אל פאחם. מתכוונת לבקר שם בקרוב. תודה
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה עסק המחקר האקדמי באינטנסיביות רבה בשאלה מהי מידת ההשפעה של התקשורת על הציבור. המסקנה, אם לתמצת עשרות מחקרים, הייתה שהתקשורת משפיעה על השיח הציבורי, קובעת על מה נחשוב היום – מה יהיה סדר היום, אבל השפעתה יורדת כשהשאלה הנבחנת היא מה נחשוב היום. והאמנות??? עניין ליודעי דבר ?
אני חוששת שגם כאן, הצילום שלמעלה לא שינה מדיניות של אף פוליטיקאי. אבל עצם המאמץ ראוי לציון. מענין איך השפיעה הגרניקה של פיקסו על החתירה לשלום….אומרים שכאשר הוצג הציור לראשונה, נשאל פיקאסו על ידי הנאצים "מה הוא עשה בתמונה" ובתגובה ענה "אני לא עשיתי את זה, את זה אתם עשיתם".
אמנות לא מנעה מעולם מלחמות, ובכל זאת חשוב שקולה יישמע. תודה, אמירה, שאת מביאה את האמנות אל פתחי. ברכה.
איני סבורה שהאמנות תחולל שינוי בעולם או מהפכה.
האמנות היא דרכו של האמן להביע את דעתו או מחאתו ולבטא בדרכו המיוחדת
וברבדים שונים, את תחושותיו לגבי ארועים שהוא חווה והמשפיעים עליו .
עבודת האמן היא לעיתים אמירה אגרסיבית וקשה או היתולית ומצחיקה, (קריקטורה)
לעיתים נתבונן ביצירה בעלת קומפוזיציה מענינת וצבעוניות מושכת ולא נהיה מודעים לאלימות המסתתרת. (כגון צילום אזור השחיטה של הפרות ע"י האמן מישקה הנר שאמירה העבירה לנו).
תודה אסתר על התגובה שלך